יום שבת, 30 במרץ 2013

איילת שקד, הטופ מודל הבאה ותולדות האמנות

סנוניות אחרונות של שלטי החוצות מהבחירות מתחילות להעלם משכונת מגוריי, ומזכירות לי שכמעט ומאוחר מדי לכתוב משהו על הארט-דירקשן במערכת הבחירות האחרונה. מבחינת הארט, דמות אחת בבחירות האלו עניינה אותי במיוחד- דמותה המצולמת של ח"כ איילת שקד. ח"כ שקד, מקום חמישי ברשימת "הבית היהודי", כיכבה במודעות הפרסומת כדמות הנשית, המשלימה לנפתלי בנט בקריאותיהם אלינו- אחים ואחיות- לשוב הביתה.








רבים כתבו על הבחירה באיילת שקד כפרזנטורית בעיקר משום יופייה החיצוני. בתור מישהי שרואה את עצמה כפמיניסטית הייתי שמחה להתנגד לאמרה הפשטנית הזו שמבטלת מראש את חשיבותה של שקד במפלגה, אבל לאחר מחשבה הגעתי למסקנה שיש לטעמי אמת מסויימת בדברים. התמונה של שקד בולטת בנוף הפוליטי בגלל האופן שבו היא מבויימת- מין נערה/אשה ארץ-ישראלית בשיער מעט פרוע, ניבטת ממנה תחושה נעימה של well being כללי, בחיוך ומבט שאינם מופנים אל הצלם ואלינו. קודם כל, חשוב לציין, בנט בעיני הוא אחד המשווקים הטובים והמדוייקים בפוליטיקה הישראלית בכל מה שנוגע לרטוריקה ולטכניקה אמנותית/עיצובית. תשדירי הפרסומת שלו היו ענייניים, ברורים, פשוטים, עכשוויים פחות-או-יותר יחסית לזירה הפוליטית בעולם, מהנים ויזואלית במידת מה ומוגשים כמעט ללא דופי. ובחזרה לענייננו- שקד מצולמת בזוית מפתיעה של פרופיל שלושה רבעים. כמו שאפשר לראות- פוליטיקאים ופוליטיקאיות מצטלמים בדרך כלל בדיוקנאות עם מבט ישיר למצלמה. זו תנוחת צילום שמזוהה בצילום המסחרי (כלומר בעולם האופנה) עם גברים ומשדרת בהתאם עוצמה ושליטה.

צילום מסך מתוך סדרת הריאליטי "הטופ מודל הבאה". טיירה בנקס על המתמודדת ריינה היין.
(מובא לנוחיותכן בגדר 'היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל')

גם נפתלי בנט מביט ישר אלינו
ציפי לבני ובנימין נתניהו במבט פרונטלי נחוש

אפשר להבחין שיחימוביץ' מצטלמת בהטייה ראש קלה, שבולטת בעיקר בתמונה שבה מאחוריה קבוצת גברים שכל אחד מהם מחזיק את הראש ישר.

פרט מתוך "ונוס ומרס" של בוטיצ'לי
לפרופיל הנשי יש היסטוריה והתפתחות בתולדות האמנות. במאמר על ציורי נשים ברנסנס שכתבה פטרישיה סימונס, חוקרת אמנות באוריינטציה מגדרית, היא מתארת את המעבר בייצוג נשים מפרופיל מלא לפרופיל שלושה רבעים. בעוד שהגברים היו מצויירים ע"פ רוב בדיוקן פרונטלי, הנשים היו מתוארות כדרך קבע בהטיית הראש. אחד מטיעוניה הוא שהסתה הצידה של מבט האישה בציור שומר על צניעותה ובתוליותה של האישה, הופך אותה לדמות פאסיבית וחסרת מודעות למתבונן בה-- פריט דקורטיבי שהצופה יכול להביט עליו ולהתרשם ממנו בנוחות. כלומר, הנשים אינן מביטות ולכן אינן יכולות לאיים על המתבונן. מאז ועד היום נשים רבות כבר הספיקו להצטלם ולהצטייר בפרונט מלא אל הצופה, אבל הערכים שתיאור ויזואלי של אישה מכיל עדיין נשענים על תפיסת היופי והנשיות לאורך ההיסטוריה. גם כיום דמותה המצולמת של אישה בד"כ תהיה בזוית- בין אם באופן המאפשר התרשמות מצורת הגוף וקימוריו ובין אם באופן המתאר את פרופיל הפנים- כך או כך, מודל היופי הנשי מייצר דימוי נשי פאסיבי, בלתי מאיים, שלעיתים מזומנות (כמו במקרה שלנו) מסתכל לכיוון אחר מהמצלמה- כאילו עיוור לסיטואציית הצילום (ובכך עיוור לפעולת ההתבוננות בו)
מעניין לשים לב לעומת זאת, כי דמותה של שקד הפרזנטורית שונה בתכלית מדמותה של שקד הפוליטיקאית. כמו שניתן לראות בסרטון (0:00-0:40), שקד הפוליטיקאית היא דמות פרונטאלית שמביטה הישר אל המצלמה. היא לא מפחדת להיות חזקה, להיות מחנכת, דידקטית, מטיפה או צינית. לעומתה, שקד הפרזנטורית העדינה בעלת המבט המוסת מבויימת לא כמי שמבטיחה להוביל אותנו אל העתיד בהנהגת "הבית היהודי" אלא כ"הצעת הגשה", כהמחשה ש"אם תצביעי לנו גם את תוכלי להיות (יפה/שמחה/חופשית בארצנו) כמוני" במקרה הטוב, וכהמחשה ש"כך יראו בנות ישראל אם תצביע לנו" במקרה הרע.


רשימת קריאה:
1.  Women in Frames, the gaze, the eye, the profile in Renaissance portraiture               Hist Workshop J (1988) 25(1): 4-30 doi:10.1093/hwj/25.1.42.    The Codes of Gender, 2010, Sut Jhally3.    America's Next Top Model, 2010, cycle 14, episode 3




אין תגובות :

פרסום תגובה